א.
יש רגעים בהיסטוריה שנראים כמו עמידה במקום.
הכול תקוע. היוזמה נעלמת, במקום להוביל, מגיבים, האתגרים נערמים, והמחיר כואב. חיילינו נפגעים, האויבים מרימים ראש, והאדם שואל את עצמו: לאן כל זה הולך?
זוהי עת לאנשים גדולים וגם לגמדים טרוטי עיניים.
מבט שטחי ועכשווי רואה קיפאון. מבט עמוק יותר מחפש לזהות תהליך.
לא כל מה שנראה כעמידה במקום הוא נסיגה. לפעמים זוהי התכנסות הכוחות לקראת פריצה
ב.
יש תקופות שבהן זירת ההתרחשות העיקרית הינה במעמקים.
נדמה שהרגליים עומדות במקום, אך האומה צומחת.
נדמה שהמציאות נסגרת, אך במעמקים מתרחשת התגבשות. שכבות של אשליות מתקלפות, תפיסות ישנות מתבררות, והאומה לומדת מחדש מי היא, על מה היא מוכנה להילחם, ומהם היסודות שעליהם ייבנה העתיד.
ג.
כך נראים לעיתים צירי לידה של אומה, היכולים להתרחש לאורך זמן רב.
לא התקדמות חלקה ונעימה, אלא לחץ, כאב וחוסר ודאות.
מי שמביט רק ברגע הנוכחי רואה את הכאב. מי שמביט על התהליך כולו מבין שהכאב אינו סתירה ללידה; הוא חלק ממנה.
ד.
דווקא בשעות הללו אנו נבחנים.
לא כאשר הכול מצליח, אלא כאשר הכול מעורפל.
לא כאשר הרוח מרוממת, אלא כאשר היא זקוקה לחיזוק.
לא חיזוק שטחי, אלא ככזה המעוגן בשורשי הקיום הלאומיים שלנו, ומשכך אין יותר אמיתי וקיים מהם.
ובבוא היום, כאשר יתברר לאן הובילו כל התהליכים הללו, לא יישאל רק מה קרה. יישאל גם מי היה כאן בזמן שזה קרה. מי עזר ליולדת לשאת את כאבה, מי חיזק את ידיה, מי הזכיר לה את כוחותיה ואת ייעודה.
ומי בלם את פיהם של המקטרגים עליה.
ומנגד, מי בחר להוסיף ייאוש על כאב, לעג על קושי, והשפלה על מאבק.
ה.
יש הבדל גדול בין ביקורת לבין שבירת רוח.
בין דיון נוקב לבין טיפוח חוסר אמון. בין מי שמבקש לתקן לבין מי שמתפרנס מנבואות חורבן.
בשעות של לידה אדם נמדד במה שעשה לרוחה של היולדת.
ו.
היכרות עם ההיסטוריה — צו השעה. עם ישראל עבר שעות הרבה יותר מורכבות ובכל פעם מחדש התברר כי מתחת לפני השטח פעלה רוח עמוקה יותר מכל הכותרות, חזקה יותר מכל התחזיות, ויציבה יותר מכל הפחדים.
יש הבדל גדול בין ביקורת לבין שבירת רוח
ז.
לכן במוצאי שבת הזה, לצד הכאב והדאגה, ראוי לזכור: לא כל מה שנראה כעמידה במקום הוא נסיגה. לפעמים זוהי התכנסות הכוחות לקראת פריצה.
זהו תפקידנו בשעה הזו: להיות מאלו שמסייעים ללידה. לחזק, לעודד, להאמין, להזכיר לעצמנו ולאחרים שהסיפור הלאומי שלנו גדול מהרגע הנוכחי. וכאשר תבוא הקומה הבאה — והיא תבוא — ייחשף גם כל מי שבחר בשעות הערפל לשמור על רוחה של האומה.
הצירים עוד כאן. הכאב עדיין מורגש. אבל גם החיים שכבר מבקשים להיוולד.
נעמוד בכל אלו.
